פסק-דין בתיק ס"ע 38965-03-11

1.         התובע, יליד 1956, טוען כי עבד אצל הנתבעת ברציפות במשך כ-16 שנים, מ-1992 ועד חודש יולי 2008, כי פוטר מעבודתו זו, וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, דמי הבראה, ופדיון חופשה שנתית בגין תקופת עבודתו זו.

2.         מנגד טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות ואף לגופה, שכן לא שררו יחסי עבודה בין התובע לנתבעת מאז חודש 3/1997, כי התובע הועסק בעבר אצל הנתבעת באמצעות שירות התעסוקה, ובשנת 1998 קיבל לידיו את "כספי הצבירה".

3.         נאמר כבר בראשית דברינו כי לא עלה בידי התובע לבסס את טענתו כי עבד אצל הנתבעת במשך 16 שנים ברציפות. בעדותו אמר התובע כי ב-20 השנים האחרונות לא עבד במקום אחר אלא אצל נג'אח (ע' 7 ש' 7-9). התובע לא הבהיר מיהו אותו נג'אח, ומה הקשר שלו אל הנתבעת. גם העד מטעם התובע, מר חסאן חליל עטאללה אבו אלהווא לא ביסס את טענת התובע כי עבד אצל הנתבעת עד שנת 2008. העד עצמו לא היה עובד של הנתבעת, ולא ראה מעולם תלושי שכר של התובע המבססים את טענתו כי עבד אצל הנתבעת במשך כל התקופה הנטענת. גם הטענה כי הנתבעת שילמה את שכרו של התובע אינה מבוססת אלא על עדות שמיעה מפי התובע עצמו (ע' 9 ש' 25-28).

העד מר חיים מורלי הדגיש במהלך עדותו כי זכרונו נפגע (ע' 21 ש' 21, ע' 22 ש' 10-11, 17), כי אינו עובד אצל הנתבעת מזה 20 שנה (ע' 22 ש' 14-17), כי התובע עבד עמו על בסיס קבלני, וכי הוא עצמו היה קבלן (ע' 23 ש' 26-27). התובע הציג לפנינו מכתב של מר מורלי מיום 5.1.2011 התומך, לדבריו, בטענתו בעניין תקופת עבודתו אצל הנתבעת. אין די באמור במכתב כדי לבסס זאת, במיוחד לאור דברים שאמר מר מורלי במהלך עדותו. ראשית נציין כי עדותו של עד זה לא היתה קוהרנטית. שנית, כאמור לעיל העד ציין כי היה "קבלן" אצל הנתבעת, וכי אף התובע עבד עמו על בסיס קבלני. זאת ועוד. לשון המסמך אינה חד משמעית, ונאמר בו כי התובע המשיך לעבוד "עבור" חברת קדישא. לנוכח דברי מר מורלי בעדותו אין להסיק, אם כן, מן האמור במכתב כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעת. נוסיף עוד כי חומר הראיות הדל שהוצג לפנינו אינו מאפשר כלל בחינה מעמיקה של השאלה מה טיב היחסים שהיו בין הנתבעת לתובע, כאשר לא הוכח כי התקיימו ביניהם יחסים כלשהם לאחר חודש 3/1997.

4.         עיון במסמכים שהוצגו לפנינו מעלה כי בידי התובע 3 תלושי שכר מן החודשים 1/1996, 12/1996 ו-2/1997. מסמכים אלה מחזקים את גרסת הנתבעת כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ב-3/1997. ריכוז נתוני השתכרות שנתיים של רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (צורפו לתצהיר גב' אסתר נעמי דריהם) מבססים  אף הם את טענותיה של הנתבעת. ממסמכים אלה עולה כי התובע עבד אצל הנתבעת עד חודש מרץ 1997 ועד בכלל, וממועד זה ואילך עבד במקומות אחרים ובהם יאס ובנו, בצלאלי, סולומוביל ועוד. לא עלה בידי התובע להפריך את האמור במסמכים אלה.

5.         בסיכומיו טען ב"כ התובע כי למרות שהתובע המשיך לעבוד אצל הנתבעת גם לאחר חודש מרץ 1997, הוסר שמו מריכוזי שירות התעסוקה בדרך לא ידועה, והוא נרשם כעובד של חברת יאס למשך כמה חודשים. לא מצאנו כל ביסוס בחומר הראיות שהוצג לפנינו לגרסה זו. מר יאס לא העיד לפנינו, אף כי הוזמן להעיד, וגם השאלה מה היה תפקידו של מר יאס אצל הנתבעת לא הובהרה עד תומה.  אכן נתגלו סתירות לעניין תפקידו של מר זמיר בין עדותה של גב' דריהם לבין עדותו של מר זמיר, אולם אין בכך כדי לסייע לתובע. זאת, מאחר שלא עלה בידו להניח לפנינו תשתית עובדתית מינימאלית התומכת בגרסתו כי עבד אצל הנתבעת לאחר חודש מרץ 1997.

            סוף דבר - התביעה נדחית.

            מתוך התחשבות במצבו הבריאותי של התובע איננו עושים צו להוצאות.

ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום,  כ' אב תשע"ב, 8 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".